זה קרה שלשום, אז זה ממש טרי לי בראש ולכן אני כותבת.
At A Glance Author me. Contact nokit@hotmail.co.il IAM Noki When A week ago Artist Roey Studio Pentagram Location Israel, Tel-Aviv לויקי, חברה שלי, היה יומהולדת 18. ביומהולדת 16 שלה נתתי לה במתנה חירור בפיטמה (מימנתי לה אותו), והשנה החלטתי לממן לה חירור בפיטמה השנייה. ידעתי שהיא מתכננת זאת.
לפני שלושה ימים הלכנו לממש את המתנה.
הגענו לסטודיו "פסיכו" בדיזינגוף סנטר, ובעוד ויקי מבלה את זמנה עם הפירסר המסוקס בחדר הפירסינג, חשתי כמה בוער בי לעשות פירסינג, מיד!
בעיה..אני בת 17 וחצי, ובפסיכו דורשים אישור מתחת לגיל 18.
אפילו לא ניסיתי.
אפילו לא היה לי רעיון.
הצבא עוד 10 חודשים בערך, ואני אאלץ להפרד מהמון פירסים, לכן העדפתי ללכת על פירסינג בגוף.
פיטמות? לא. לא יודעת, לא הכי אוהבת על עצמי. אולי מתישהו, כשאהיה סגורה על עצמי.
איבר מין- לא אוהבת במיוחד.
טבור, אם כך.
תמיד דחיתי את עניין הטבור לכשארזה. תכננתי שזו תהיה מעין מתנה בשבילי עם הגיעי למשקל המיוחל. אבל עוברות להן השנים ואני נשארת שמנה.
לא כל כך מחבבת עגילים בטבור, אבל מכורים אמיתיים לפירסינג יבינו את הדחף להתחורר שם בכל זאת, בלית ברירה.
אם כן, חזרה לה ויקי מאושרת מהחדר עם פירסינג מנצנץ בפיטמתה הימנית, ואחרי שרכשנו לה את כל הרפואות הדרושות שמנו פעמינו לסטודיו פנטגרם הסמוך.
אז אם לא עגיל בטבור, הוספתי לשקול במוחי, לפחות ארחיב קצת את תנוכי אוזניי. יש סיכוי טוב שיסכימו לעשות לי טרייד אין בפנטגרם, כי שם רכשתי את הטאנלים האחרונים שלי.
מאחר שנוכחתי שאין להם טאנלים במידות שלי (רק במידות קטנות יותר, וואו חח, לא האמנתי שיום זה יגיע), התחלתי לתחקר את רועי הפירסר לגבי עגילים שונים ומחירם.
שאלתי על דאבל-לאברט, עגיל נוסף בגבה, פיטמות ושני פירסינג בטבור.
בסוף החלטתי, כאמור, ללכת על האחרונים.
תמיד הייתה לי חיבה מסויימת ל2 עגילים אלכסוניים בשפה העליונה של הטבור עם ניטים בגולות העליונות, וגולות רגילות בתחתונות.
רועי לא הסכים לחורר אותי עם ניטים על ההתחלה, אז אני מניחה שאדחה את ההחלפה לעוד כמה חודשים.
"אני הולכת על זה!", צעקתי בהפתעה לויקי הנדהמת שתפסה לה מקום על אחת הכורסאות בסטודיו.
היא חייכה בהבנה. כן, היא ידעה שזה יקרה.
אני בנאדם קנאי.
חיש קל נכנסתי לחדרו של רועי, שהורה לי להניח את קצה אחוריי על קצה המיטה, למתוח את רגליי קדימה ולתפוס את קצה השני של המיטה בשתי ידיי.
מה שהקנה לי תנוחה שמזכירה קצת קרש גיהוץ (חח אני ממש לא בכיוון).
לא נוח בעליל, והייתי בטוחה שאזוז כמו משוגעת בעווית של כאב.
רועי אמר שהוא אוחז בי כמו שצריך ושלא יקרה כלום.
הוא כרע על ברכיו והחל לסמן את פופיקי הרוטט מפחד. "אל תזוזי!!" רטן מדי כמה שניות, ואני ניצבתי בדום עצבני במיוחד.
לאחר המון זמן הוא ביקש שאבדוק את המיקום, ואני החלטתי להרחיק אותם קצת, ולגרום לגולות התחתונות לגעת אחת בשנייה. ז"א, צורת וי אבל יותר רחב ממה שהוא סימן.
בלי לומר דבר חזר למלאכת הסימון וכשסיים, התחיל להתסק שם עם המחטים.
מוזר לי שלא פחדתי בכלל. כאילו כל עניין הכנת המחטים פרח לי מהראש.
אבל הכאב. כן הכאב- זה לא נעלם ממני כלל. וזה טוב, כי אני אוהבת פירסים כמה שיותר כואבים.
וזה כ-א-ב! להבדיל מפירסינג רגיל- השחלת המחט היא אלכסונית ואיטית יותר כדי שתהיה מדוייקת עד כמה שאפשר.
הרגשתי את המחט מפלחת את בשרי אט אט, ויבבה נפלטה מגרוני.
הונפלון היה בפנים ורועי שלף את המחט החוצה.
אותו דבר בצד השני של הפופיק קרה מיד לאחר שרועי ביקש שאשנה את החיוך ההפוך שלי למשהו יותר אופטימי.
אוקיי. יש לנו שתי קשיות יפות, ועכשיו נחליף אותם לעגילים.
שתי בננות קטנות מסטיינלס סטיל.
והנה זה בפנים.
הלכתי לעשות סיבוב דאווין בחדר הקבלה. אף פעם לא חשבתי שיהיה לי כל כך קל לחשוף את בטני הרופסת. אבל מעכשיו זה אפשרי ואף מוצדק.
רועי צילם את הפופיק שלי (איזו התרגשות, מעולם לא צילמו אף פירסינג או קעקוע שלי), חבש אותו ומסר לי את הוראות הטיפול.
יצאתי לי מאושרת וטובת לב, והופתעתי לגלות שאני יכולה לשבת באוטובוס ללא בעיה של ממש.
זהו בעצם.
עכשיו חושבת על רעיון מקורי, איך לדווח לאמא על ההפתעות החדשות שלי.
חברי IAM,
אתם יכולים לצפות בתמונות באתר שלי.