עגיל בשפה זה דבר שהתאהבתי בו עוד מהפעם הראשונה שהתנשקתי עם מישהו שהיה לו כזה לפני שנה בערך:)
At A Glance Author BaBy BoMB Contact 4wow@walla.co.il When A week ago Artist Tal Wolf Studio Wolf Tattoo Location Mul a'i'ria' beKiryat Bialik:) בפעם השניה [שהתנשקתי עם אחד כזה] כבר החלטתי שממש בא לי אחד, אבל מנעתי מעצמי ללכת ולעשות כי חשבתי שאני אתחרט [צלקת, אינפקציות וכאלה]. לא עבר הרבה זמן והחלטתי - אני עושה.. לא איכפת לי אני פשוט עושה!
כמובן שאמא לא הרשתה ואבא לא רצה לשמוע - אבל הפעם לא היה איכפת לי. אחרי שאמא עברה הכנה [של שבוע] אחרי שאמא קיבלה על הראש [קטעים אישים שלנו] אמרתי לה שאם לא מכבדים אותי אני לא מוכנה לכבד אותם. הגיע היום הגורלי, יום ראשון [לפני שבועיים], אני קמה בבוקר לבית ספר בתחושה של יששששש היום אני עושה!:) 6 שעות עברו להן לאט ובשעות האחרונות התחלתי להתחרט קצת - כי התחלתי לפחד סוף סוף מהכאב [טוב שנזכרתי באמת] ובעיקר מתגובת ההורים:)
בכל אופן, הגיע סוף היום... *אצנו רצנו* לנו ישר לפירסר הקבוע שלנו [אני וחברה שלי] - נכנסנו.. התעניינתי במחיר, שאלתי על נסיגת חניכיים, שאל בת כמה אני, ביקש ת.ז. (למרות שהוא מכיר אותי ויודע שאני בת 17) ונכנסו לחדר האחורי.
~טאם טאם טאם~
התיישבתי על הספה, הראה לי כמה עגילים ובחרתי בעגיל הכי קטן, עם הגולה והמוט הכי קטנים ובאורך סטנדרטי לחלוטין - כי השפה שלי במילא לא עבה.
ישבתי הסתכלתי מסביב - כולי בלחץ... ככה אני במצבים כאלה - כשעשיתי בטבור כל כך כאב לי שלא חשבתי שאני אלך ואעשה עוד פירס מתישהו בחיים. זה אותו החדר שבו עשיתי את הפירס הראשון. אותו החדר שבו מתוך רפלקס של כאב בעטתי בפירסר שלי:)
יושבים, מדברים ואני רק חושבת שבינתיים אני עוד יכולה להתחרט - הוא שם כפפות, מחטא, מכין מחט וצבט וכל הדברים האלה [סטרילי וחדש לחלוטין] ואני עדיין חושבת "טוב אני עוד יכולה להתחרט". לקח עט סימן עליי, הלחץ עולה, חיכה לאישור, קיבל...לקח צבט תפס תשפה [-דווקא כשתפסו לי את הטבור עם הצבט כאב - הפעם לא] אמר לי לשחרר את השפה, לקח איזה חצי דקה עד ששיחררתי כמו שהוא רצה. אני עדיין כולי לחוצה ומפוחדת, הנה זה מגיע! אני מסתכלת למעלה חושבת שאני עדיין יכולה להתחרט הוא מתקרב,
פתאום -
~בום~
הרגשתי את הדקירה. [מה!? מתי הוא הספיק לעזאזל? חשבתי שאני עוד יוכל להתחרט!!! חחחחח] ואז חשבתי "טוב, עכשיו אין דרך חזרה. זה כבר בפנים, זהו, וואי אמא שלי תהרוג אותי!" מרוב מחשבות ומרוב התרכזות בכל המסביב ולא בכאב כמעט ולא שמתי לב אליו. אבל מה שכן - זה כאב! אם הייתם שואלים אותי ישר אחרי שעשיתי הייתי חותמת לכם שזה הדבר הכי כואב שעשו לי בחיים. ב5 דקות הראשונות התנפח לי ממש ממש ממש טיפה וזה פשוט הציק קצת בהתחלה - בכל זאת חתיכת מתכת תקועה לי בשפה עכשיו... לקח לי קצת זמן להתרגל לוואקום שהרוק שלי יוצר [ושואב את העגיל כל הזמן פנימה, התנועה הזאת של העגיל פנימה הכאיבה:)]. אחרי בערך 10 דקות כבר אמרתי שזה לא כזה נורא, לא כזה כואב וסבבה לחלוטין בעצם. פחות כאב מהעגיל בטבור :)
סוף סוף עשיתי:) הנפיחות לא הייתה רצינית - אני חושבת שאחרי איזה חצי שעה או שעה הנפיחות המורגשת ירדה ברובה ונשארה נפיחות שלא שמתי לב אלייה בכלל, לא משהו שרואים אפילו. לא היה לי שום אדמומיות [בהתחלה, עכשיו יש רק טיפה אדום מסביב לחור עצמו], לא ירדה לי אפילו לא טיפה של דם, ההפרשות הלבנות התחילו רק שבוע וחצי אחרי שעשיתי וגם התרגלתי דיי מהר לאכול (אחרי איזה שעתיים אכלתי - כי רק אז הגענו לבית - ואחרי 5-10 ביסים כבר הבנתי איך לא להתקע עם זה בשיניים). המי מלח לא שורפים לי כשאני שמה ובקיצור: יצאתי בזוווול - חשבתי שזה יהיה הרבה יותר גרוע!!! [למרות שהעור מבפנים התחיל להתלבש לי על העגיל, זה עבר לי פחות או יותר ונרגעתי וגם בהתחלה זה כאב אם נגעתי באיזור והתקשתי לדבר ולחייך אבל הכל עבר]
וזהו, זה סיפור הלברט שלי ואני מאושרת איתו, שבועיים אחריי.. ואני מתה שהוא יחלים כבר ואני יוכל להחליף לחישוק!!!:)
נ.ב
אם תהיתם מה קרה עם ההורים - אמא קצת התעצבנה - אבל עבר לה מהר...
אבא לא אמר לי כלום - שזה בכלל מוזר, אבל אני לא מתעסקת בזה - פשוט אומרת תודה ושותקת.
:)
אם מישהו קרא - תודה! :)