מאז שהייתי בת שש עשרה, רציתי לברט, אך הגבלות מסוימות (או בעגת הרחוב: הורים) מנעו ממני מלעשות כן.
At A Glance Author anonymous Contact anonymous@bme.anon IAM Dementia When Six months ago Artist Vitali Studio Tribal Tattoo Location Tel Aviv בגיל שלוש עשרה הייתי נוהגת לעשות הרבה עגילים באזניים, כך שרעיון הפירסינג לא היה זר לי בעיקרו. וכך, בגיל תשע עשרה, כשאחיזתם של הורי על התנהגותי כבר לא היתה רלוונטית, או משפיעה, חזרתי לסורי והתחלתי לנקב את עצמי מחדש. ראשון היה האף. השני הלברט.
יש לציין שיש לי נטיה קלה (טוב, קצת יותר מקלה) להתקפי פאניקה. משמע- תגובות פיזיות ללחץ נפשי. ובעברית- אני מתעלפת מדם, ונוטה לחרדות לפני כל מה שעלול לכלול את המרכיב הנאלח הזה.
כשהלכתי לנקב את האף, הייתי צריכה לשכב 40 דקות לאחר מכן, עד שיכולתי לקום שוב.
וכך, עם ציפיות עולצות אלו (אם זה מה שקרה לי באף, אז מה יקרה לי בשפתיים) לקחתי איתי ידיד, והלכתי לטרייבל טאטו, בדיזינגוף סנטר.
לפני הפירסינג עצמו, הייתי בהתקף פאניקה מושלם. הכל כולל כוכבים, סחרחורת, כאב ראש, ובלאק אאוט של שדה הראיה. הידיד שלי הרגיע אותי, ושאל אם אני בטוחה שאני רוצה לעשות את זה. חשבתי לרגע על הכאב הצפוי, והדם... ואז מעבר לו. ספייק יפה בשפה התחתונה שלי.
כמובן שעניתי שכן.
נכנסנו ביחד לחדר פירסינג. הפירסר, ויטלי, סימן לי נקודה באמצע השפה התחתונה, והוציא את המלקחיים והמחט. בשלב הזה, כמובן, אמרתי לו, עדיין חרדה וסחרחרת, שיחכה רגע. הוא, מצידו, תפס את שפתי במלקחיים וכיוון את המחט. אמר שהוא רק בודק אם אפשר בכלל. אני נרגעתי מעט, שכן המחט לא היתה צפויה בעתיד המיידי שלי.
ואז הרגשתי אותה חודרת דרך השפה שלי. (מאוחר יותר נודע לי שהוא איכשהו קיבל אישור לזה מן הידיד שלי).
הרגע הזה זכור לי מאוד במדויק: הרגע בו אני מחכה, בעינים עצומות, לסחרחורת, זיעה קרה, ולאחריהן, התעלפות.
אני זוכרת את כל פחדי יורדים לטמיון. אני פוקחת את עיני ורואה מחט תקועה לי בשפתיים, וחוץ מדקירה, לא מרגישה דבר. ויטלי שם לי את העגיל בחור, ואני עודי הלומה מהעובדה שאיני מתעלפת.
שכבתי קצת במיטת הטיפולים ולאחר עשר דקות לערך, יכולתי לקום שוב. הסתכלתי במראה וזה נראה נהדר, מלבד העובדה שהעגיל היה קצת ארוך מדי. זה, כך הוסבר לי, נועד כדי שלשפה יהיה היכן להתנפח.
הפירסינג כאב משך מספר שעות אחר כן. כאב לי לדבר ולחייך. לראשונה בחיי הסתבר לי כמה אנו משתמשים בשרירי השפתיים. אבל הכאב לא היה נורא, והוא עבר לאחר שעות מספר.
לאכול היה מעט קשה בהתחלה לאור הכאב, והעובדה שהמוט נתפס לי כל הזמן בשינים. אבל לאחר תקופת ההסתגלות (כמה ימים), הכל היה בסדר.
טיפלתי בעגיל עם מי מלח, משחה אנטיביוטית, ושטיפת פה שלוש פעמים ביום, ולאחר שבועיים או שלושה, הנפיחות ירדה והלכתי להחליף למוט קצר יותר, דבר שהפך את כל העניין להרבה יותר נוח, שכן הוא חפר לי קצת פחות בחניכיים, ונתקע לי באמצע דברים הרבה פחות.
משך חצי שנה הייתי מאוהבת בפירסינג הזה עד עמקי נשמתי. אך לצערי הרב, הוא גרם לי לנסיגת חניכיים. בהתחלה לא היה אכפת לי כל כך. אך לאחרונה המצב נהיה מפחיד קמעה, ונראה לי עדיף לשמור על שיני מאשר על הפירסינג. או כפי שניסח את זה אותו ידיד שבא איתי לעשות את הפירסינג: עגיל בשפה זה סקסי. שינים תותבות זה לא.
כך מסתיים הרומן הקצר שלי עם הלברט. היום אני הולכת לעשות לברט אנכי (vertical labret),
מה שימנע נזק לחניכיים ואפילו יוסיף לי עוד נקודה נוצצת לשפתיים :)
לכל מי שמעוניין לעשות פירסינג שכזה, הייתי ממליצה לבדוק קודם אם מבנה החניכיים שלכם יכול לאפשר ענידה של עגיל כזה לאורך זמן (פירסר מקצועי יכול להגיד לכם את זה), ואם לא, אז לבדוק אפשרויות אחרות.
אני מאד מקווה שהלברט האנכי יהיה חלופה טובה בשבילי.
בהצלחה לכולם :)