לפני כחצי שנה, ראיתי אצל ילדה מהכיתה שלי עגיל בגבה.
At A Glance Author anonymous Contact anonymous@bme.anon When N/A Artist שי Studio ג'ובינו Location תל אביב
העגיל היה כסוף ומדהים.
כמובן שחשבתי מיד שגם עליי לעשות עגיל, אך מולי עמדה בעיה.
בעיה שקוראים לה: הורים.
אני אף פעם לא באתי אליהם עם בקשה של לעשות פירסינג.
תמיד הייתי הילד הקטן והחביב שלהם.
אז לא היה לי מושג איך להגיד להם שאני רוצה לעשות פירסינג בגבה.לאחר חודש שהייתי בטוח שאני עדיין רוצה לעשות את העגיל ולאחר הרבה
בירורים של הנזקים שהעגיל עלול לגרום, החלטתי שהגיע הזמן להגיד להורים.
לפני זה הלכתי להתייעץ עם אח שלי. מכיוון שאח שלי מבוגר הוא היה המקשר בין שתי הדורות, והיה שופט מה הגיוני ומה לא הגיוני בוויכוחים.
אז הלכתי לברר אצלו אם הבקשה שלי נראית לו הגיונית.
מכיוון שלחברה שלו גם כן יש עיגל בגבה הוא הסכים איתי ואמר שעגיל בגבה זה לא כזה דבר נורא, וההורים שלי צריכים להסכים.
אני תכננתי איתו איך אני צריך לבקש מההורים שלי, כי מאוד פחדתי מהתגובה שלהם.ביום למחרת בשעה שש, אני שלצידי אח שלי, הלכתי להורים שלי.
הושבתי אותם. היה לי מראה שכבר אמר להם שאני רוצה מהם משהו...
אחרי הרבה גימגומים, הצלחתי להוציא מהפה שלי כמה מילים,
אמרתי להם שאני רוצה לעשות משהו שכנראה הם לא יסכימו.
ואז אמרתי להם שיקשיבו לי עד הסוף לפני שהם אומרים לי לא, אז סיפרתי להם
שאני רוצה לעשות עגיל בגבה, איך שהוצאתי את המילה הזאת מהפה שלי הפרצוף שלי אמא שלי נהיה אדום, ומיהרתי להרגיע אותה שזה עגיל שהכי פחות כואב ושהוא לא מסוכן כמו שהיא חושבת שהוא.
אמרתי להם שיחשבו על זה כמה דקות ואז אני יחזור. אח שלי נשאר איתם בחדר וניסה לשכנע אותם.
לאחר עשרים דקות חזרתי, ולהורים שלי היה מבט זועם אך אח שלי חייך . הם אמרו לי שאני יכול לעשות עגיל כל עוד הם באים איתי לסטודיו ובודקים שהכל בסדר, ושלא יהיה לעגיל השפעה על ההתנהגות שלי. אני שמחתי והלכתי להתקשר לכל חברי להודיע להם על העגיל שאני אעשה.שבוע לאחר מכן, ההורים שלי לקחו יום חופש מהעבודה ואני מהבית ספר, והלכנו לתל אביב לעשות את העגיל. נכנסו לסטודיו שהיה ברחוב "שנקין". אני הייתי מפוחד לגמרי מהכאב שאני עומד לחוות.
העובד שם נתן לי להסתכל על כל מני עגילים ואז בחרתי את העגיל שרציתי. עגיל סטנדרטי רגיל, בננה.
ואז הוא לקח אותי לחדר לעשות את הפירסינג...להפתעתי הרבה, הכאב לא היה אדיר כמו שחשבתי. אני חושב שזה היה כי ציפיתי לכאב. לאחר מכן יצאתי משם שמח (עדיין קצת כואב אבל שמח) עם פירסינג בגבה. חשבתי שהעולם מקום שמח ויפה. עד שבאתי לבית הספר!יום למחר שהגעתי לבית הספר, המנהלת שלי ראתה אותי והחלה לצעוק שאסור לעשות פירסינגים. כמובן שאמרתי לה שאני אוציא את העגיל, אך התעלמתי מהבקשה והמשכתי לענוד את הפירסינג.
שבאתי לכיתה שלי התגובות היו קצת יותר נעימות מאלה של המנהלת בית ספר שלי. כל הילדים בכיתה שלי התלהבו מאוד, חלק קינאו כי ההורים שלהם לא הרשו להם, ואז התחיל יום העינויים. כל מורה שבא לכיתה עשה הערה קטנה וגיחך בקשר לעגיל שלי, אבל לא נעלבתי כי ידעתי שזה נראה יפה. לאחר יום הלימודים, למועצת התלמידים של בית הספר שלי היתה פגישה ומכיוון שגם אני הייתי במועצת התלמידים החלטתי שאנחנו צריכים לדבר על נושא הפירסינג כדי שלאנשים יהיה מותר לעשות פירסינג.
כל הילדים הסכימו אך הבעיה הגדולה היתה לשכנע את המנהלת של הבית ספר כי הרעיון טוב.באותו יום מאוחר יותר קבענו עם המנהלת פגישה, הסברנו לה שכולם מסכימים שהחוק שאסור לענוד פירסינג בבית הספר הוא חוק טיפשי. כמובן שהיא התנגדה ואמרה שבית ספר זה לא מקום מתאים לענוד עגילים מהסוג הזה, הסברנו לה שכיום דברים השתנו וזה לא כזה חריג ושזה לדעתנו לא חריג. שוב היא התנגדה בתוקף אבל לאחר מספר שיכנועים כמה ריבים וכמה צעקות למנהלת לא היתה ברירה אלא להסכים איתנו.
ביום למחרת, הודענו את ההודעה המשמחת לילדי בית הספר. הם שמחו מאוד, אך מסתבר שזה לא היה דבר כזה טוב. ילדים מהשכבה שלי החליטו שגם הם רוצים לעשות . ילד אחרי ילד בא אלי והתחיל להתייעץ איתי על איזה עגיל כדאי לו לעשות. זה היה נורא! אפילו ילדים קטנים בני 11 רצו לעשות. והסיבה שרציתי לעשות זה כי זה היה יפה, אבל חוץ מיפה זה היה כבר מיוחד. וידעתי שעכשיו שכולם יעשו את זה , אז זה כבר לא יהיה מיוחד. כמובן שכעסתי, גם סיפרתי את זה לילדה שבגללה הלכתי לעשות את העגיל, ואז היא סיפרה לי שגם היא התעצבנה מאוד שאני החלטתי לעשות.
הבנתי את הנקודה שלה, במקומה גם אני הייתי כועס. ואז הבנתי שאני עכשיו באמת עומד במקום שלה, רק שאני במצב הרבה יותר גרוע!!! כל הבית ספר שלי רוצה לעשות פירסינג בגבה כמו שאני עשיתי!
אז בשביל לשמור על העגיל שלי מיוחד, אמרתי לכולם שלעשות את העגיל זה כואב מאוד ושאני מתחרט שעשיתי אותו עכשיו כי זה משאיר צלקת ואנשים רואים אותי בצורה שונה, כמובן שחלק האמינו לי והחליטו לא לעשות אבל חלק החליטו שהם עושים. ועכשיו? בערך ל30% מהשכבה שלי יש פירסינג בגבה, כמובן שאני מאוד לא מרוצה מהעניין, והעגיל כבר לא מיוחד ולא כלום. אבל אני עדיין שמח שעשיתי אותו ואני לא מתכוון להוריד אותו.